Chap. 5
1
א פֵּרוֹת שְׁבִיעִית נִתְּנוּ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה וּלְהַדְלָקַת הַנֵּר וְלִצְבִיעָה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (ויקרא כה־ז) 'תִּהְיֶה' אַף לְהַדְלָקַת נֵר וְלִצְבֹּעַ בָּהּ צֶבַע:
Kessef Michneh (non traduit)
פירות שביעית ניתנו לאכילה ולשתיה וכו'. ירושלמי רפ''ז דשביעית: ומ''ש מפי השמועה למדו תהיה אף להדלקת הנר ולצבוע בה צבע. בת''כ פ' בהר סיני:
2
ב לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה כֵּיצַד. לֶאֱכל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכל. וְלִשְׁתּוֹת דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת. כְּדִין תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
Kessef Michneh (non traduit)
לאכילה ולשתייה כיצד כו'. משנה בפ''ח דשביעית (משנה ב'). ומה שכתב דבר שדרכו ליאכל חי לא יאכלנו מבושל זה נלמד ממה ששנינו שם לאכול דבר שדרכו לאכול:
3
ג וְלֹא יְשַׁנֶּה פֵּרוֹת מִבְּרִיָּתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָכֵל חַי לֹא יֹאכְלֶנּוּ מְבֻשָּׁל. וְדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהֵאָכֵל מְבֻשָּׁל אֵין אוֹכְלִין אוֹתוֹ חַי. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹלְקִין אָכֳלֵי בְּהֵמָה וְאֵינוֹ מְטַפֵּל לֶאֱכל תַּבְשִׁיל שֶׁנִּפְסַד וְהַפַּת שֶׁעִפְּשָׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש דבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלים אותו חי. ירושלמי רפ''ח דשביעית. ומ''ש לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה זהו פירוש מה ששנינו שם גבי דבר שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה נותנים עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. ומ''ש ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסל והפת שעיפשה. ירושלמי פרק שמיני דשביעית:
4
ד וְאֵין מְבַשְּׁלִין יָרָק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן תְּרוּמָה שֶּׁלֹא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְּסוּל. וְאִם בִּשֵּׁל מְעַט וַאֲכָלוֹ מִיָּד מֻתָּר שֶׁהֲרֵי לֹא הִנִּיחָן כְּדֵי לָבוֹא לִידֵי פְּסוּל:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש ואין מבשלין ירק של שביעית וכו'. משנה שם (משנה ז') וכתנא קמא לגבי ר''ש ואע''ג דבירושלמי משמע דהלכה כר''ש דשרי לא סמך עליו רבינו משום דירושלמי לטעמיה שסובר דר''מ ור''ש הלכה כר''ש אבל גמרא דידן בפ' מי שהוציאוהו מסיק להו בתיקו. ומ''ש ואם בישל מעט ואכלו מיד מותר וכו'. שם בירושלמי נהיגין הוינן מבשלים על יד על יד ואוכלים מיד ומשמע דאפילו לכתחלה שרי וצריך טעם למה לא התיר רבינו אלא בדיעבד ונראה שגם רבינו מתיר לכתחלה. ומ''ש ואם בישל הכי קאמר רצה לבשל וסוף הלשון מוכיח כן שכתב מותר:
5
ה פֵּרוֹת הַמְיֻחָדִין לְמַאֲכַל אָדָם אֵין מַאֲכִילִין אוֹתָן לִבְהֵמָה לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת. הָלְכָה הַבְּהֵמָה מֵאֵלֶיהָ לְתַחַת הַתְּאֵנָה וְאָכְלָה אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַחְזִירָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה־ז) 'וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֶכל':
Kessef Michneh (non traduit)
פירות המיוחדים למאכל אדם וכו' הלכה הבהמה וכו'. תוספתא פרק חמישי דשביעית:
6
ו לְסִיכָה כֵּיצַד. לָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. וְלֹא יְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן. וְלֹא יָסוּךְ בַּמֶּרְחָץ אֲבָל סָךְ הוּא מִבַּחוּץ וְנִכְנָס:
Kessef Michneh (non traduit)
לסיכה כיצד וכו'. משנה פרק ח' דשביעית (משנה ב'): ומ''ש ולא יפטם את השמן. תוספתא פ''ו דשביעית אין עושין היין אלונתית ואת השמן ערב ומסיים בה ואם עשה את היין אלונתית ואת השמן ערב סך את השמן ואין סך מהיין והשמיטו רבינו מפני שהוא בכלל מה שכתב לעיל בסמוך. ומ''ש ולא יסוך במרחץ אבל סך הוא מבחוץ ונכנס. ירושלמי פ''ח דשביעית:
7
ז שֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין חוֹסְמִין בּוֹ תַּנוּר וְכִירַיִם. וְאֵין סָכִין בּוֹ מִנְעָל וְסַנְדָּל. וְאֵין סָכִין אוֹתוֹ בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת. נָפַל עַל בְּשָׂרוֹ מְשַׁפְשְׁפוֹ בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת. וְלֹא יָסוּךְ רַגְלוֹ בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל. אֲבָל סָךְ הוּא רַגְלוֹ וְלוֹבֵשׁ הַמִּנְעָל. וְסָךְ גּוּפוֹ וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטַבְלִיָא:
Kessef Michneh (non traduit)
שמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכירים ואין סכין בו מנעל וסנדל. ירושלמי שם ותוספתא פ''ו דשביעית. ומ''ש ואין סכין אותו בידים טמאות נפל על בשרו משפשפו בידים טמאות. תוספתא שם. ומ''ש לא יסוך רגלו וכו' עד ע''ג קטבליא. תוספתא שם וירושלמי פ''ח דשביעית:
8
ח לְהַדְלָקַת הַנֵּר כֵּיצַד. שֶׁמַּדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּשֶׁמֶן שְׁבִיעִית עַצְמוֹ. מְכָרוֹ וְלָקַח בּוֹ שֶׁמֶן אַחֵר אוֹ שֶׁהֶחְלִיף שֶׁמֶן בְּשֶׁמֶן שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים בְּהַדְלָקָה. שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וְלֹא יִתֵּן הַשֶּׁמֶן לְתוֹךְ הַמְּדוּרָה אֶלָּא מַדְלִיקוֹ בְּנֵר:
Kessef Michneh (non traduit)
להדלקת הנר כיצד וכו' מכרו ולקח בו שמן אחר וכו'. תוספתא פרק ה' דשביעית וירושלמי פ''ז שמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו שמן אחר אין מדליקין בו ומסיים בה בירושלמי החליף שמן בשמן שניהם אסורים: ולא יתן השמן לתוך המדורה וכו'. תוספתא פרק ששי דשביעית:
9
ט לִצְבִיעָה כֵּיצַד. דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִצְבֹּעַ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַאַכְלֵי אָדָם צוֹבְעִין בָּהֶן לְאָדָם. אֲבָל אֵין צוֹבְעִין לִבְהֵמָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֲפִלּוּ מַאַכְלֵי בְּהֵמָה. שֶׁאֵין קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עַל צִבְעֵי בְּהֵמָה:
Kessef Michneh (non traduit)
לצביעה כיצד וכו' אבל אין צובעין לבהמה וכו'. ירושלמי רפ''ח דשביעית: ומ''ש שאין קדושת שביעית חלה על צבעי בהמה. היינו לומר שכשלמדו מפי השמועה שפירות שביעית ניתנו לצביעה היינו לצביעת אדם שצביעתו חל עליה קדושת שביעית ולפיכך מותר אבל על צביעת בהמה אינה חלה לפיכך אסור לצבוע בהם לבהמה:
10
י מִינֵי כִּבּוּסִים כְּגוֹן בֹּרִית וְאֹהֶל קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן וּמְכַבְּסִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה־ו) 'וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם' לְכָל צָרְכֵיכֶם. אֲבָל אֵין מְכַבְּסִין בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית וְאֵין עוֹשִׂין מֵהֶם מְלוּגְמָא שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה וְלֹא לִמְלוּגְמָא וְלֹא לְזִלּוּף וְלֹא לְהָקִיא וְלֹא לְמִשְׁרָה וְלֹא לִכְבִיסָה:
Kessef Michneh (non traduit)
מיני כבוסים וכו' אבל אין מכבסין בפירות שביעית. בפרק לולב הגזול (דף מ') ובפ' הגוזל עצים (דף ק''ב) תניא אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה ולא לכביסה רבי יוסי אומר מוסרין מאן וכו' כמאן אזלא הא דתניא לאכלה ולא למלוגמא לאכלה ולא לזילוף לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין כמאן כרבי יוסי דאי כרבנן הא איכא נמי משרה וכביסה ופסק רבינו כרבנן דרבים נינהו וסובר רבינו דע''כ לא אפליגו אלא בפירות וכדדייק לישנא דברייתא ולישנא דקרא דלאכלה אבל במיני כבוסים שאינם פירות אף לרבנן מכבסים בהם ובירושלמי פ''ז דשביעית מיני כביסות מהו שיהא עליהן קדושת שביעית נשמעינה מן הדא הירענין והבורית והאהל יש להן קדושת שביעית. פירוש קדושת שביעית חלה על הכביסה ולפיכך מכבסים בהם ואע''ג דבפרק לולב הגזול הקשו לרבנן דממעטי משרה וכביסה הא כתיב לכם דמשמע לכל צרכיכם ותירצו לכם דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה יצאו משרה וכביסה שהנאתן אחר ביעורן ופירשו שם שמשעה ששורה הפשתן או הבגדים ביין שעה אחת נתקלקל והנאתן אינה עד לבישה י''ל שלא אמרו כן אלא בפירות דשייך לאכלה אבל מיני כביסות דלא שייך בהם לאכלה שפיר מתרבו מלכם אע''פ שהנאתם וביעורם אינו שוה:
11
יא כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. כָּל שֶׁהוּא מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם כְּגוֹן חִטִּים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא אוֹ רְטִיָּה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֲפִלּוּ לְאָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה־ו) 'לָכֶם לְאָכְלָה' כָּל שֶׁהוּא מְיֻחָד לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וְלֹא לִרְפוּאָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם כְּגוֹן קוֹצִין וְדַרְדָּרִין הָרַכִּים עוֹשִׂין מֵהֶן מְלוּגְמָא לְאָדָם אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה כְּגוֹן הַסְּאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית הֲרֵי הוּא תָּלוּי בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ. חָשַׁב עָלָיו לְעֵצִים הֲרֵי הוּא כְּעֵצִים. לַאֲכִילָה הֲרֵי הוּא כְּפֵרוֹת. לְמַאֲכַל אָדָם וּלְמַאֲכַל בְּהֵמָה נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מַאֲכַל אָדָם, שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מְלוּגְמָא. וְחֻמְרֵי מַאֲכַל בְּהֵמָה שֶׁאֵין שׁוֹלְקִין אוֹתוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
כלל גדול אמרו בפרות שביעית וכו'. משנה רפ''ח דשביעית (משנה א'):
12
יב מֻתָּר לִמְכֹּר אָכֳלֵי אָדָם וְאָכֳלֵי בְּהֵמָה וְלִקַּח בָּהֶם אָכֳלֵי אָדָם. אֲבָל אֵין מוֹכְרִין אָכֳלֵי בְּהֵמָה לִקַּח בָּהֶם אָכֳלֵי בְּהֵמָה אַחֶרֶת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מוֹכְרִין אָכֳלֵי אָדָם לִקַּח בָּהֶם אָכֳלֵי בְּהֵמָה. וְאִם לָקַח בָּהֶן אוֹ הֶחְלִיף בָּהֶן אָכֳלֵי אָדָם בְּאָכֳלֵי בְּהֵמָה הֲרֵי הֵן כְּאָכֳלֵי אָדָם שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מְלוּגְמָא לָאָדָם:
Kessef Michneh (non traduit)
מותר למכור אוכלי אדם וכו'. תוספתא סוף פרק ה' דשביעית וירושלמי פרק ז':
13
יג פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִלּוּ לְסוּרְיָא. וְאֵין מַאֲכִילִין אוֹתָן לֹא לְעַכּוּ''ם וְלֹא לְשָׂכִיר. וְאִם הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת אוֹ שְׂכִיר שָׁנָה אוֹ שְׂכִיר חֹדֶשׁ אוֹ שֶׁקָּצַץ מְזוֹנוֹתָיו עָלָיו הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ. וּמַאֲכִילִין אֶת הָאַכְסַנְיָא פֵּרוֹת שְׁבִיעִית:
Kessef Michneh (non traduit)
פירות שביעית אין מוציאין אותם וכו'. משנה ספ''ו דשביעית (משנה ה'). ומ''ש אפילו לסוריא שם אמר ר' שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ומשמע דלת''ק אפילו לסוריא אין מוציאין ופסק כתנא קמא. ומ''ש ואין מאכילין אותם לא לעכו''ם ולא לשכיר וכו' עד אבל נזונית משל בעלה. תוספתא פרק ה' דשביעית:
14
יד אֵין בֵּית דִּין פּוֹסְקִין לְאִשָּׁה פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. מִפְּנֵי שֶׁזֶּה כִּמְשַׁלֵּם חוֹב מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית. אֲבָל נִזּוֹנֶת הִיא מִשֶּׁל בַּעְלָהּ:
15
טו אֵין אוֹסְפִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית כְּשֶׁהֵן בֹּסֶר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה־יב) 'תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ' אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה תְּבוּאָה. אֲבָל אוֹכֵל מֵהֶן מְעַט בַּשָּׂדֶה כְּשֶׁהֵם פַּגִּין כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכֵל בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. וְלֹא יַכְנִיס לֶאֱכל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת:
16
טז וּמֵאֵימָתַי יִהְיֶה מֻתָּר לֶאֱכל פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשָּׂדֶה בַּשְּׁבִיעִית. הַפַּגִּין שֶׁל תְּאֵנִים מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ אוֹכֵל בָּהֶן פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הַבֹּסֶר מִשֶּׁיּוֹצִיא מַיִם וְאוֹכְלוֹ בַּשָּׂדֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. הַזֵּיתִים מִשֶּׁיִּכְנְסוּ סְאָה שֶׁל זֵיתִים רְבִיעִית שֶׁמֶן פּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיסוּ חֲצִי לוֹג כּוֹתֵשׁ וְסָךְ בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיס שְׁלִישׁ מֻתָּר לְהַכְנִיס לְבֵיתוֹ שֶׁהֲרֵי הִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת:
Kessef Michneh (non traduit)
(טו־טז) אין אוספים פירות שביעית כשהם בוסר וכו'. בת''כ. ומה שכתב ומאימתי יהיה מותר לאכול פירות האילן בשדה וכו' עד לעונת המעשרות. משנה פ''ד דשביעית (מ''ז):
17
יז מֻתָּר לָקֹץ אִילָנוֹת לְעֵצִים בַּשְּׁבִיעִית קֹדֶם שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן פְּרִי. אֲבָל מִשֶּׁיַּתְחִיל לַעֲשׂוֹת פְּרִי לֹא יָקֹץ אוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי מַפְסִיד הָאֹכֶל וְנֶאֱמַר (ויקרא כה־ו) 'לָכֶם לְאָכְלָה' וְלֹא לְהֶפְסֵד. וְאִם הוֹצִיא פֵּרוֹת וְהִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת מֻתָּר לָקֹץ אוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי הוֹצִיא פֵּרוֹתָיו וּבָטֵל דִּין שְׁבִיעִית מִמֶּנּוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
מותר לקוץ אילנות וכו' עד משיוציאו בוסר. משנה שם ופירש רבינו שמשון משישלשלו כשיתחיל להכביד ולתלות כעין שלשלת. משיגריעו משיגדלו הענבים קצת ונקרא גירוע ובפרק מקום שנהגו (דף נ''ג) מפרש דשיעורן כפול הלבן ובירושלמי (שביעית פ''ד ה''ח) א''ר יונה משיזחילו מים כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים עכ''ל:
18
יח וּמֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. הֶחָרוּבִין מִשֶּׁיְּשַׁלְשֵׁלוּ. וְהַגְּפָנִים מִשֶּׁיִּגָּרְעוּ. וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּנֵצּוּ. וּשְׁאָר כָּל הָאִילָנוֹת מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ בֹּסֶר. וְאֵין קוֹצְצִין אֶת הַכָּפְנִיּוֹת בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא הֶפְסֵד פְּרִי. וְאִם אֵין דַּרְכָּן לְהֵעָשׂוֹת תְּמָרִים אֶלָּא שֶׁיָּצִיץ מֻתָּר לָקֹץ אוֹתָן כָּפְנִיּוֹת:
Kessef Michneh (non traduit)
ואין קוצצין את הכפניות בשביעית וכו'. בפ' מקום שנהגו (דף נ''ב):
19
יט אֵין שׂוֹרְפִין תֶּבֶן וְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה. אֲבָל מַסִּיקִין בְּגֶפֶת וּבְזַגִּין שֶׁל שְׁבִיעִית:
Kessef Michneh (non traduit)
אין שורפין תבן וקש וכו'. בפרק ט' דשביעית (משנה ז') מאימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית משתרד רביעה שניה משמע דקודם לכן אסור. ומה שכתב אבל מסיקין בגפת ובזגין וכו'. תוספתא פרק ששי דשביעית:
20
כ * מֶרְחָץ שֶׁהֻסְּקָה בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית מֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ בְּשָׂכָר. וְאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא אָסוּר שֶׁמָּא יַסִּיקוּ בָּהּ דְּבָרִים אֲחֵרִים בִּשְׁבִילוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רֵיחָהּ נוֹדֵף. וְנִמְצְאוּ מַפְסִידִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית:
Kessef Michneh (non traduit)
מרחץ שהוסקה וכו'. משנה בספ''ח דשביעית (משנה י''א). וא''ת מאחר שכתב בסמוך שאין שורפין תבן וקש של שביעית מפני שהוא מאכל בהמה היאך התירו להסיק מרחץ בהן. וי''ל דאם הוסק דיעבד קאמר דמותר לרחוץ בה ועי''ל דלכתחלה נמי מותר להסיק בהן מרחץ משום דצורך אדם הוא וכדתנן כל שאינו מיוחד למאכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם: וכתב הראב''ד המשנה לא אמרה אלא מותר לרחוץ וכו'. מ''ש אבל בשכר לא דהוי כסחורה י''ל דלא נאסרה סחורה אלא בדבר שראוי לאכילה וכדדרשינן לאכלה ולא לסחורה. ומ''ש ואם כדבריו אדם חשוב לא ירחוץ בשום מרחץ בשביעית ומאי איריא כשהוסק בתבן וקש של שביעית י''ל דאה''נ ותבן וקש של שביעית דנקט משום רישא לאשמועינן שאף על פי שהם של שביעית מותר לרחוץ במרחץ שהוסק בהן. ועוד יש לומר דהוסקה בתבן וקש לרבותא נקט שאף על פי שידוע שלא הוסקה אלא בתבן וקש לא ירחוץ בה:
Raavade (non traduit)
מרחץ שהוסקה בקש של שביעית וכו' עד מותר לרחוץ בה. א''א המשנה לא אמרה אלא מותר לרחוץ בה ואם מתחשב הוא לא ירחוץ ופירשו בגמרא אם אדם חשוב הוא לא ירחוץ ונ''ל דמותר לרחוץ דקתני ברישא בחנם קאמר אבל בשכר לא דהוי כסחורה ואם אדם חשוב הוא לא ירחוץ דחנם דידיה כשכר דמי ואם כדבריו אדם חשוב לא ירחוץ בשום מרחץ בשביעית ומאי איריא כשהוסק בתבן וקש של שביעית:
21
כא הַקְּלִפִּין וְהַגַּרְעִינִין שֶׁמֻּתָּרִין בִּתְרוּמָה לְזָרִים אֵין קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶם וַהֲרֵי הֵן כְּעֵצִים אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִצְבִיעָה. וְהַקּוֹר קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו:
Kessef Michneh (non traduit)
הקליפין והגרעינין וכו': והקור קדושת שביעית חלה עליו וכו'. ירושלמי פ''ד (הלכה ז'):
22
כב הַצּוֹרֵר תַּבְלִין שֶׁל שְׁבִיעִית וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. אִם בָּטֵל טַעְמָן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְכָל דָּבָר. וְאִם נִשְׁאַר בָּהֶן טַעַם עֲדַיִן הֵם בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:
Kessef Michneh (non traduit)
הצורר תבלין של שביעית ונותן לתוך התבשיל וכו'. תוספתא דשביעית פרק ששי:
23
כג אֵין נוֹתְנִין תֶּבֶן וְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית לֹא לְתוֹךְ הַכַּר וְלֹא לְתוֹךְ הַטִּיט. * וְאִם נָתַן הֲרֵי זֶה כִּמְבֹעָר. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית יוּצַן. וּמִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית:
Kessef Michneh (non traduit)
אין נותנין תבן וקש וכו'. ג''ז תוספתא ספ''ה וירושלמי פ''ט (הלכה ז'): כתב הראב''ד ואם נתן הרי הוא כמבוער והוא שיישן עליו וכו'. ואפשר שלא היה כן בגי' רבינו ואת''ל שהיה כן בגירסתו י''ל שהוא מפרש דוהוא שיישן עליו לא שיישן עליו ממש קאמר אלא שנתנו בכר כדי לישן עליו ולא הוצרך רבינו לפרש דמסתמא לכך נותנו בכר והר''י קורקוס ז''ל תירץ שמפרש שלא נאמר כן אלא לרבי אושעיא דמחמיר שלא ליהנות בתבן עד שתסרח: תנור שהסיקוהו וכו'. גם זה תוספתא שם. וכ' הר''י קורקוס ז''ל צריך טעם לחלק בין מרחץ לתנור כי במרחץ אמרו מותר לרחוץ בה ובתנור אמרו יוצן ואפשר דבמרחץ היסקו הוא לרחוץ בה והנאה זו אינה ניכרת ולא נראית לעין ואין בה ממש אבל תנור היסקו הוא לבשל בו דבר או לאפות בו פת והנאה זו נראית וניכרת היא ושבח עצים ניכר בפת ובתבשיל כי על ידי תבן וקש של שביעית הוכשר דבר זה לאכילה ודבר ניכר הוא כי מתחלה היה חי ועכשיו מבושל ולכך אמרו בו יוצן עכ''ל: ומשתרד רביעה שניה וכו'. פ''ט דשביעית (משנה ז'):
Raavade (non traduit)
ואם נתן הרי הוא כמבוער. א''א והוא שיישן עליו והכי איתא בירושלמי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source